החלטתם לפתוח בהליך גירושין? אתם עומדים בפני צומת דרכים משמעותית. אחת השאלות הראשונות והחשובות ביותר שתצטרכו להתמודד איתה היא היכן לפתוח את ההליך – בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה. הבחירה בין שתי הערכאות אינה רק טכנית; היא יכולה להשפיע באופן משמעותי על התנהלות ההליך, משכו, עלויותיו ואף על תוצאותיו הסופיות.
כמשרד עורכי דין המתמחה בדיני משפחה, אנו נתקלים תדיר בשאלה זו, ומבינים עד כמה חשוב לקבל את ההחלטה הנכונה עבורכם בצומת דרכים זה. במאמר שלפניכם נפרוש את התמונה המלאה ונסביר בשפה ברורה את ההבדלים המהותיים בין שתי הערכאות, כדי שתוכלו לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבורכם.
סמכות השיפוט של בית הדין הרבני מתאפיינת בסמכות ייחודית בענייני נישואין וגירושין של יהודים אזרחי ישראל. בית הדין דן על פי ההלכה היהודית ומוסמך לדון בנושאים נלווים כגון מזונות, משמורת ורכוש, בתנאי שהוגשה תביעת גירושין וניתנה הסכמת שני הצדדים. לעומת זאת, בית המשפט לענייני משפחה מחזיק בסמכות בכל ענייני המשפחה למעט נישואין וגירושין של יהודים, דן על פי החוק האזרחי ומוסמך לדון בתביעות מזונות, משמורת, רכוש ותביעות אחרות הקשורות למשפחה.
בית הדין הרבני
ההחלטה להתגרש היא אחת ההחלטות המורכבות והרגישות ביותר בחיים. כאשר בני זוג יהודים בישראל מחליטים להתגרש, הכתובת הבלעדית לסידור הגט היא בית הדין הרבני.
כצעד ראשון, חשוב להדגיש כי בישראל, לבית הדין הרבני יש סמכות ייחודית בענייני גירושין של יהודים. משמעות הדבר היא שרק בית הדין הרבני מוסמך לסדר גט ולהכריז על בני הזוג כגרושים. זאת, גם אם הנושאים הנלווים לגירושין (כמו חלוקת רכוש או משמורת ילדים) נידונים בבית המשפט לענייני משפחה.
תהליך הגירושין בבית הדין הרבני מתחיל בהגשת תביעת גירושין. התביעה יכולה להיות מוגשת על ידי כל אחד מבני הזוג, וחשוב לדעת שמי שמגיש ראשון קובע במידה רבה את המסגרת הדיונית. בתביעת הגירושין יש לפרט את העילות לגירושין, כלומר את הסיבות שבגינן מבקשים להתגרש. בית הדין הרבני מכיר במגוון עילות, כגון בגידה, אלימות ועוד.
לפני הדיון הראשון בתביעת הגירושין, על פי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, חובה להגיש תחילה בקשה ליישוב סכסוך. מטרת הליך זה היא לבחון אפשרות לשלום בית או לחלופין להגיע להסכמות שיקלו על הליך הגירושין. במסגרת זו, בני הזוג נפגשים עם עובדת סוציאלית ביחידת הסיוע שליד בית הדין, לעד ארבע פגישות במשך 45 ימים (תקופת עיכוב ההליכים).
אם לא הושגו הסכמות בהליך יישוב הסכסוך, או אם בני הזוג בחרו שלא להמשיך בו, מתקיים דיון ראשון בתביעת הגירושין. בדיון זה, בית הדין בוחן את העילות לגירושין ומנסה להבין האם יש סיכוי לשלום בית. אם אין סיכוי כזה, בית הדין יתחיל לדון בסוגיות המהותיות הקשורות לגירושין.
במקרים רבים, בית הדין ינסה להביא את הצדדים להסכמות בנושאים השונים: חלוקת רכוש, מזונות, משמורת הילדים והסדרי ראייה. כאשר מושגות הסכמות, הן מעוגנות בהסכם גירושין שמקבל תוקף של פסק דין. במקרים שבהם לא מושגות הסכמות, בית הדין ידון בכל אחת מהסוגיות ויכריע בהן.
לאחר שכל הנושאים הנלווים הוסדרו, מגיע שלב סידור הגט עצמו. זהו טקס דתי שבו הבעל נותן את הגט לאישה בנוכחות בית הדין.
הליכי גירושין בבית המשפט לענייני משפחה
בית המשפט לענייני משפחה הוא ערכאה שיפוטית מרכזית בהליכי גירושין בישראל, המטפלת בכל ההיבטים האזרחיים של הגירושין. למרות שסידור הגט עצמו נעשה בבית הדין הרבני, רוב הנושאים המעשיים של הפרידה יכולים להתנהל בבית המשפט לענייני משפחה.
כמו בהליכים בבית הדין הרבני, על פי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, לפני פתיחת כל הליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה, חובה להגיש בקשה ליישוב סכסוך. מדובר בהליך שמטרתו לבחון אפשרות להגיע להסכמות ולחסוך התדיינות משפטית. במסגרת ההליך, הצדדים נפגשים עם עובדת סוציאלית ביחידת הסיוע שליד בית המשפט. תקופת עיכוב ההליכים נמשכת 45 ימים, במהלכם מתקיימות עד ארבע פגישות מהו"ת (מידע, היכרות ותיאום).
אחד הנושאים המרכזיים והרגישים ביותר הנידונים בבית המשפט הוא משמורת והסדרי שהות. בית המשפט מכריע בשאלת המשמורת על הילדים והסדרי השהות עם ההורה שאינו משמורן. ההחלטות מתקבלות תוך שימת דגש על טובת הילד כשיקול מרכזי. בית המשפט נעזר בתסקירים של עובדים סוציאליים ולעיתים במומחים נוספים כגון פסיכולוגים ופסיכיאטרים.
נושא מרכזי נוסף הוא קביעת מזונות הילדים. בית המשפט קובע את גובה המזונות בהתאם לצרכי הילדים, רמת החיים אליה הורגלו, והיכולת הכלכלית של שני ההורים. ההחלטה מתבססת על תחשיב מפורט הכולל מדור, חינוך, בריאות, מזון, ביגוד והוצאות נוספות. כיום, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, החיוב במזונות ילדים בגילאי 6-15 מוטל על שני ההורים בהתאם ליכולתם הכלכלית היחסית ולזמני השהות.
בית המשפט דן גם בחלוקת הרכוש המשותף של בני הזוג, כולל דירת המגורים, חסכונות, זכויות פנסיוניות, רכבים ורכוש אחר. החלוקה נעשית על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, כאשר העיקרון המנחה הוא איזון משאבים שווה, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה שונה. בנוסף, בית המשפט מוסמך לדון במזונות אישה עד למתן הגט. גובה המזונות נקבע בהתאם לנסיבות המקרה, כולל רמת החיים של בני הזוג, יכולתו הכלכלית של הבעל, יכולת ההשתכרות של האישה ונסיבות הפרידה.
לאחר תום תקופת עיכוב ההליכים, ניתן להגיש תביעות בנושאים השונים, כאשר כל תביעה צריכה להיות מפורטת ומגובה במסמכים מתאימים. הצד השני מגיש כתב הגנה ולעיתים תביעה שכנגד. בית המשפט קובע דיון קדם משפט, שבו נבחנות האפשרויות לפשרה ונקבע המשך ניהול התיק. במהלך ההליך, ניתן להגיש בקשות לסעדים זמניים, כגון מזונות זמניים, הסדרי שהות זמניים או שימוש בדירת המגורים. בית המשפט מקיים דיוני הוכחות שבהם נשמעות עדויות הצדדים והעדים מטעמם, ונבחנות ראיות שהוגשו.
ההבדלים המהותיים בין בית הדין הרבני לבית המשפט למשפחה
מערכת המשפט הישראלית מציעה שתי ערכאות שיפוט בענייני משפחה, כאשר לכל אחת מהן גישה שונה ועקרונות מנחים שונים.
מזונות
נתחיל בנושא המזונות. בבית הדין הרבני, החיוב במזונות נקבע בראש ובראשונה על פי הדין האישי, כלומר הדין העברי. על פי ההלכה, החובה העיקרית למזונות ילדים מוטלת על האב עד גיל 15, ומעבר לכך מדין צדקה על שני ההורים. לעומת זאת, בית המשפט לענייני משפחה מיישם את הלכת בית המשפט העליון משנת 2017, הקובעת כי החל מגיל 6 חלה חובה שוויונית על שני ההורים לשאת במזונות הילדים, בהתאם ליכולתם הכלכלית היחסית ולחלוקת זמני השהות.
השפעת פסק הדין על בית המשפט לענייני משפחה הייתה מיידית ומשמעותית. בתי המשפט למשפחה אימצו את העיקרון השוויוני ומיישמים אותו באופן עקבי, תוך שהם מפתחים נוסחאות ומבחנים לקביעת חלוקת הנטל בין ההורים. הם מביאים בחשבון פרמטרים כמו הכנסות הצדדים, רכושם, זמני השהות עם הילדים, והוצאות מיוחדות.
לעומת זאת, השפעת פסק הדין על בתי הדין הרבניים מורכבת יותר. בתי הדין הרבניים, הפוסקים על פי הדין העברי, נדרשו להתמודד עם המתח שבין ההלכה היהודית, המטילה את עיקר החיוב על האב, לבין העיקרון השוויוני שנקבע בבע"מ 919/15. בפועל, נוצרה מציאות מורכבת שבה חלק מבתי הדין הרבניים מיישמים את הלכת 919/15 במלואה, בעוד אחרים מוצאים דרכים הלכתיות להתאים את פסק הדין לעקרונות ההלכה, וחלקם אף בוחרים שלא ליישמו כלל.
מציאות זו יצרה למעשה "מרוץ סמכויות" חדש בין הערכאות, כאשר הורים המעוניינים בחלוקה שוויונית של המזונות נוטים להעדיף את בית המשפט למשפחה, בעוד הורים המעדיפים את הדין העברי המסורתי מעדיפים את בית הדין הרבני.
משמורת
בנושא המשמורת על הילדים, בית הדין הרבני נוטה להתחשב בעקרונות ההלכה היהודית, כגון "חזקת הגיל הרך" המעניקה עדיפות לאם בגילאים הצעירים. אמנם גם בית הדין הרבני מכיר בעקרון טובת הילד כשיקול מרכזי, אך משקלל אותו יחד עם שיקולים הלכתיים. בית המשפט לענייני משפחה, לעומת זאת, שם דגש כמעט בלעדי על עקרון טובת הילד, תוך התחשבות במחקרים עדכניים בתחום התפתחות הילד ופסיכולוגיה. בשנים האחרונות ניכרת בבית המשפט למשפחה מגמה של העדפת משמורת משותפת, כאשר הנסיבות מאפשרות זאת.
כתובה
סוגיית הכתובה מהווה דוגמה מובהקת להבדל בין הערכאות. בית הדין הרבני מייחס חשיבות רבה לכתובה כמסמך הלכתי מחייב ודן בה כחלק אינטגרלי מהליך הגירושין. הוא מתייחס לסכום הכתובה כחוב שיש לפרוע, אלא אם כן יש עילות הלכתיות לשלילתה. לעומת זאת, בית המשפט לענייני משפחה מתייחס לכתובה בעיקר כאל הסכם ממוני, ובוחן אותה בהתאם לעקרונות החוזיים ודיני יחסי הממון בין בני זוג. במקרים רבים, בית המשפט למשפחה עשוי להתייחס לסכום הכתובה כאל סכום סמלי או להתחשב בו כחלק מכלל הזכויות הרכושיות של בני הזוג.
בחלוקת הרכוש ניכר גם כן הבדל משמעותי בגישה. בית הדין הרבני מפרש את חוק יחסי ממון בין בני זוג תוך התחשבות בעקרונות ההלכה, ועשוי לשקול שיקולים כמו אשם בפירוק הנישואין בקביעת אופן חלוקת הרכוש. בית המשפט למשפחה, לעומת זאת, נוטה ליישם את עקרון איזון המשאבים באופן שוויוני יותר, ללא התחשבות בשאלת האשם בגירושין, תוך דגש על השותפות הכלכלית שנוצרה במהלך הנישואין.
הגישור בהליכי גירושין - גשר בין הערכאות
הליך הגישור בענייני משפחה תופס מקום מרכזי במערכת המשפטית הישראלית, והוא משתלב היטב הן בהליכים בבית המשפט למשפחה והן בבית הדין הרבני. הגישור מציע מסלול ייחודי המאפשר לצדדים להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט, תוך שמירה על האינטרסים של כל הצדדים ובאווירה פחות עוינת.
בבית המשפט למשפחה, הגישור הפך לחלק בלתי נפרד מההליך המשפטי. השופטים מעודדים את הצדדים לפנות לגישור בכל שלב של ההליך, והדבר אף מעוגן בתקנות בית המשפט. הגישור מאפשר לצדדים לעצב בעצמם את ההסכמות, תוך שהם נעזרים במגשר מקצועי שמסייע להם למצוא פתרונות יצירתיים שלא תמיד זמינים במסגרת ההליך המשפטי הרגיל.
בית הדין הרבני אף הוא מכיר בחשיבות הגישור ומעודד את השימוש בו. למעשה, הגישור משתלב היטב עם העיקרון ההלכתי של "פשרה", והדיינים רואים בחיוב הגעה להסכמות מחוץ לכותלי בית הדין. יתרה מזאת, כאשר ההסכם שהושג בגישור מובא לאישור בית הדין, הוא מקבל תוקף הלכתי מחייב.
עו"ד סימה כהן - ליווי מקצועי ואישי בגירושין
במהלך שנות עבודתי כעורכת דין בתחום דיני המשפחה, למדתי כי ניהול הליכי גירושין בישראל מחייב הבנה מעמיקה של שתי מערכות המשפט – האזרחית והדתית – על כל מורכבויותיהן. אני רואה מדי יום כיצד ההחלטות שמתקבלות בשלבים הראשונים של ההליך, ובמיוחד בחירת הערכאה המתאימה, משפיעות באופן משמעותי על התוצאות הסופיות ועל רווחתם של כל בני המשפחה.
שמי סימה כהן, ואני מתמחה בליווי מקצועי ורגיש של הליכי גירושין בשתי הערכאות. במהלך השנים צברתי ניסיון עשיר בתחום דיני המשפחה והשלמתי הכשרות מקיפות בניהול סכסוכי גירושין. כמגשרת מוסמכת בתחום המשפחה, אני מביאה לכל תיק את הרגישות והכלים הנדרשים ליישוב סכסוכים בדרכי שלום.
הקמתי את משרדי מתוך חזון של מתן קורת גג אחת מקצועית ויסודית, המעניקה מעטפת כוללת בתחום דיני המשפחה. אני מאמינה כי הגישה האישית והמסורה שלי, יחד עם הנחישות והמקצועיות, מייצרות את המענה הטוב ביותר לכל אחד ואחת שנמצאים בשלבים השונים של פירוק התא המשפחתי.
אם אתם ניצבים בפני הליך גירושין או זקוקים לייעוץ בענייני משפחה, אני מזמינה אתכם לפנות אליי לפגישת ייעוץ. בפגישה נוכל להעריך יחד את מכלול ההיבטים של המקרה שלכם ולבנות אסטרטגיה משפטית מותאמת אישית, שתשרת באופן המיטבי את האינטרסים שלכם ושל משפחתכם.
צרו קשר עוד היום לקביעת פגישה ראשונית.
שאלות ותשובות נפוצות
אם מדובר בנושאים שאינם קשורים לעצם מתן הגט (כמו מזונות, משמורת או רכוש), הערכאה שאליה הוגשה התביעה הראשונה היא זו שתדון בנושאים אלו. עם זאת, בכל הנוגע לסידור הגט עצמו, הסמכות היא בלעדית לבית הדין הרבני, ללא קשר להליכים בבית המשפט למשפחה.
כן, הגעה לפגישות המהו"ת היא חובה על פי חוק. אי הגעה לפגישות עלולה להשפיע לרעה על ההליכים המשפטיים בהמשך. רק במקרים חריגים מאוד (כמו אלימות במשפחה) ניתן לקבל פטור מהליך זה.
ההסכמות שמושגות בהליך המהו"ת אינן מחייבות באופן משפטי עד שהן מעוגנות בהסכם כתוב ומאושר על ידי בית המשפט או בית הדין. עם זאת, הן יכולות להוות בסיס טוב להסכם גירושין מלא.
בית הדין הרבני מוסמך להטיל סנקציות על סרבני גט, כולל הגבלות על חשבון בנק, רישיון נהיגה, דרכון ואף מאסר. אם קיימת סרבנות גט, חשוב לפנות לעורך דין המתמחה בתחום לקבלת ייעוץ מתאים.
לא. ההלכה חלה בעיקר על ילדים בגילאי 6-15 ובמקרים של משמורת משותפת או זמני שהות משמעותיים. בנוסף, בית הדין הרבני עשוי להחיל את הדין האישי (ההלכה היהודית) ולא את העיקרון השוויוני.
באופן כללי, לאחר שנקבעה סמכות לערכאה מסוימת, לא ניתן להעביר את הדיון לערכאה אחרת. עם זאת, בנסיבות מיוחדות ובהסכמת שני הצדדים, ייתכן שניתן יהיה להעביר חלק מהנושאים לערכאה אחרת.
מומלץ לשכור עורך דין המתמחה בשתי הערכאות, שכן לעיתים קרובות ההליכים מתנהלים במקביל בשתיהן. חשוב שעורך הדין יהיה בעל ניסיון בשתי המערכות ויכיר את המאפיינים הייחודיים של כל אחת מהן.
במקרה כזה, הצד שהתייצב יכול לקבל אישור על סיום הליך המהו"ת ולהמשיך בהליכים המשפטיים. הסירוב להשתתף בהליך המהו"ת עלול להיחשב כחוסר תום לב ולהשפיע על החלטות בית המשפט או בית הדין בהמשך.
